פרשת אחרי קדושים

לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את השם". ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.

קדושים תהיו כי קדוש אני – יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם! אולם הקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם. אם אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה, כביכול.

בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד – קנה יחידי מכל גרעין שלא כמו שאר צמחים, שענין הבד הוא היותו יחיד. ובעבודת השם הוא מה שחבקוק העמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה, שכל המדריגות צריכות להיות על יסוד האמונה.

קדושים תהיו כי קדוש אני גו' , וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים גו', ואיתא במד"ר, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות.

על פי הלל מצד הדרגה ש"ישראל קדמו לתורה", הרי כל התורה היא למען ישראל, כדי לגלות את מעלתם. וכיון שהם אחים ממש מצד שורש נפשם, הרי שאהבת ישראל היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא.

בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש"מחובר לא בטל".

על הפסוק "ושמרתם את משמרתי" נאמר בגמרא: "עשו משמרת למשמרתי". מכאן היסוד לגדרים והסייגים דרבנן, וגם של הגדרים והסייגים שכל יהודי חייב לגדור עצמו בהם – אפילו ביחס לדברים המותרים – כדי שלא לבוא ח"ו לידי איסור.

תכלית הבריאה היא שתהיה דירה לה' יתברך בתחתונים, שמהדברים הנחותים יעשו דירה לקדוש־ברוך־הוא.

חטא בני אהרן היה שב"רצוא" שלהם לא נרגש ה"שוב", הם נכנסו לפני ולפנים ולא חשבו אודות היציאה. ואף שעבודתם היתה בתכלית העילוי, והיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, בכל זאת היו צריכים את ה"שוב".

במאמר הרבי על פרשת אחרי שואל הרבי, מכיון שנאמר במדרש, שהפסוק "ובקרובי אקדש", לא חל לא על משה ולא על אהרון אלא על נדב ואביהוא שהיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, אם כן, איך יתכן שחטאו?

בשיחת הרבי לפרשת קדושים מסביר הרבי, שהגוף והגשמיות של האילן הוא דבר טהור, ורק החיות והכח שבה מצמיח האילן את פירותיו בשלוש השנים הראשונות הוא מג׳ קליפות הטמאות, לכן חל בהם איסור ערלה. ובשנה הרביעית מגיעה לאילן חיות חדשה, שאז פירותיו טהורים ומותרים.

בשיחת הרבי לפרשת אחרי מסביר הרבי, שרק כאשר הכהן הגדול מרגיש עצמו ככהן הדיוט – בבגדי לבן ״כולן של בוץ״, ולא בבגדי זהב – כאשר מאיר בו ענין הפשטות. דוקא כך הוא ראוי להיכנס פנימה ולהביא כפרה וטהרה לעצמו ולזולתו. עד אשר ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.

מובן גודל העילוי (והחסד) דהעבודה דעשיית דירה בתחתונים, שבעבור זה כדאי להוריד את הנשמה למטה, לא בשביל הנשמה עצמה ("כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל"), אלא כדי לתקן את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, בכדי לעשות דירה בתחתונים.

בשבתות שאחרי פסח כולל שבת פרשת אחרי קדושים קוראים פרקי אבות, ופותחים בפסוק: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". משמע, כל ישראל יזכו לחיי העולם הבא. מדוע? כי כולם מקיימים מצוות, עד שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.

פרשת אחרי עוסקת ביום כיפור שתפקידו לטהר את הנשמה. שהרי נשמה, ששורשה באור אין סוף ב"ה שלמעלה משם הוי', ששורשה בעצמות שלמעלה מכל שמות וגילויים, ירדה פלאים… ובדרך לא דרך צריכה להימשך ולעלות חזרה לשורשה…

פרשת קדושים שבת מברכים של חודש אייר. יהודי מתייחס להנהגות הטבע באופן שלמעלה מן הטבע, לכן הוא רואה גם את עניין מולד וחידוש הלבנה הטבעי כדבר שלמעלה מן הטבע, ומכריז: "מי שעשה ניסים לאבותינו"… ואף הקב"ה מתנהג עם בניו באופן של מידה כנגד מידה, ועושה להם ניסים שלמעלה מן הטבע.

פרשת קדושים עוסקת במצות "ואהבת לרעך כמוך". כדי לקיים מצוה זו צריך להבין שכל נשמות ישראל מצד שורשם הן עצם אחד, חלק אלוקה ממעל ממש. לכן הם מאוחדים בעצם. ורק צריך להגביר את הנפש על הגוף בביטול ה"אני" של הגוף והנפש הבהמית.

בפרשת קדושים מצוה התורה לירא מן המקדש. מה פירוש?… מסביר הרמב"ם: "לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו". וכיצד? על ידי קיום ההלכות המחייבות את ההתנהגות בו.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם", הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

מַה שֶּׁמְּיֻחָד בְּיוֹם כִּפּוּר הוּא הֱיוֹתוֹ "יוֹם תְּשׁוּבָה", בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מוֹחֵל לָנוּ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וּלְמַעְלָה מִזֶּה, אֲפִלּוּ אִם אֵין לָנוּ חֵטְא וְעָווֹן, מִכֵּיוָן שֶׁיּוֹם זֶה הוּא "יוֹם תְּשׁוּבָה", הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שָׁבָה כִּבְיָכוֹל לִמְקוֹרָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה בְּשָׁרְשָׁהּ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף קֹדֶם יְרִידָתָהּ לְעוֹלָם.

מִכֵּיוָן שֶׁלְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלּוֹ, בָּזֶה הוּא נַעֲלֶה מִמֶּנִּי, כִּי בִּי אֵין אֶת הַמַּעֲלֶה שֶׁלּוֹ וְלָכֵן רָאוּי שֶׁאֵתֶּן לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד. וְתָמִיד יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא אָח שֶׁלִּי, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הוּא אֲחִי הַגָּדוֹל אוֹ אֲחִי הַקָּטָן. וּכְמוֹ אַחִים בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה טִבְעִית שֶׁצָּרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָהּ כָּל הַזְּמַן.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. אֶל מִי צִוָּהּ הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וּמַה מְּיֻחָד בְּכָךְ? 2. בְּאֵיזֶה מַעֲמָד נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה? 3. מַה פֵּרוּשׁ "קָדוֹשׁ"?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּ"הַקְהֵל"? 2. לָמָּה נֶאֱמַר: "אִישׁ אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ", הַאִם אִשָּׁה אֵינָהּ מְצֻוָּה בְּמוֹרָא אָב וְאִם? 3. לָמָּה בְּמוֹרָא אָב וְאֵם מַקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב – "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", וְאִלּוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם מַקְדִּים אֶת הָאָב לְאִם – "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַהִי הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל "בְּזֹאת", וּמַה הִיא מְרַמֶּזֶת? 2. מַדּוּעַ אַהֲרֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים בִּפְנִים אֶלָּא רַק בַּחוּץ? 3. מָה זֶה "עֲזָאזֵל"?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ ב. אָסוּר לָאָדָם לִשְׂרֹט אֶת _______ ג. עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ _______ ד. עָנִי

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כָּל אֶחָד ב. בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ג. הַכֹּהֵן נָתַן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים

פרשת קדושים – חידון לשוני. מה טוב לחיות עם הזמן לחיות עם פרשת השבוע, והטוב ביותר להעמיק בה בריבוי שאלות וחידות.

פרשת אחרי – חידון לשוני. כדאי להעמיק בלימוד פרשת השבוע על ידי שאלות וחידות.